מה פותר חידות כמו לינק מזלדה, נלחם כמו קרייטוס מ-God of War והוא אחד מהסליפר-היטס הכי מעניינים של שנת 2010? Darksiders – משחק הרפתאות-פעולה שיצא לפני מספר חודשים ל-Xbox 360 ול-PlayStation 3, וקצת נבלע בין ים המשחקים הגדולים האחרים שיצאו בחודשים האחרונים. ההפתעה הגדולה: מדובר אשכרה במשחק טוב. ההפתעה הפחות גדולה? הוא לא ממש הצליח למכור יותר מדי עותקים, שזה קצת מבאס כי זה מוריד את הסיכויים להמשך, אבל גם טוב למדי: אפשר למצוא היום עותקים חדשים לגמרי של המשחק במחיר שמתחיל ב-40 דולרים (כ-160 שקלים) ורק יורד ויורד ככל שמחפשים בפינות האפלות של האינטרנט – וכל זה למשחק מגניב לגמרי שיצא לפני פחות מחצי שנה.

אז מה זה Darksiders? זה משחק שמתאר את עלילותיו של War, אחר מארבעת פרשי האפוקליפסה. מישהו עבר על War המסכן וגרם לו לרדת לכדור הארץ לפני בואה של האפוקליפסה המדוברת, מה שיצא כל מיני בעיות מינוריות באיזון העולמות, וגרם למין האנושי להכחד כליל ולכדור הארץ להפוך לאזור מוכה אסון, בו מלאכי גן-עדן ושדי גהנום נלחמים ועושים שמח. War המסכן נשלח על ידי הבוסים שלו לתקן את המעוות על ידי מציאת ה-Destroyer, הסופר-שד-המסתורי שגרם לכל הבלגאן. אז נכון, העלילה קצת מחורבנת, אבל היי, זה לא שהעלילה של God of War 3 הייתה שייקספיר. הבעיה הגדולה של War היא שהוא איבד את כל כוחותיו המיוחדים, לכן הוא צריך לצאת לעולם הגדול ולאסוף אותם מחדש, אחד אחד, כראוי לכל משחק הרפתקאות המוכר לאדם.

מבנה המשחק מזכיר מאוד את סדרת Zelda של נינטנדו. הווה אומר – עולם פתוח (יחסית) שכולל מבוכים שונים ומשונים. בכל מבוך תשיגו כח אבוד, שיהפוך אתכם לעוצמתיים יותר וגם יפתח בפניכם אפשרויות להגיע למקומות חדשים בעולם, וחוזר חלילה עד סוף המשחק. מערכת הלחימה, לעומת זאת, מזכירה את זו של God of War – דהיינו, מבוססת על קומבואים ועל שילובים של סוגים שונים של כלי נשק. ככל שתתקדמו יותר במשחק תגלו עוד “השפעות” כאלה, שנלקחו ממשחקים אחרים. שזה דווקא נחמד, כי אם כבר לשאוב השראה ממשחקים אחרים – כדאי שזה יהיה מכאלה בפופיל הגבוה ממנו מפתחי Darksiders אכן שאבו. אבל מאידך, זו גם הבעיה הכי גדולה של המשחק.

כי, אתם מבינים, כשהמשחק דומה כל כך לשתיים מסדרות המשחקים הגדולות בהסטוריה, אז כל תוצאה פחות ממצויינת תראה פשוט לא מספיקה. ו-Darksiders רחוק שנות אור מלהיות מצויין. מערכת הלחימה שלו מסובכת מדי בזכות מיפוי-כפתורים לא מוצלח ומערכת נעילת מצלמה בעייתית. העלילה שלו מעצבנת. המבוכים שלו לא מאוזנים ומרגישים ארוכים מדי. ובכלל, הוא לא כולל את הליטוש לשלמות של הסדרות המוזכרות למעלה.

התוצאה? משחק טוב, אולי אפילו טוב מאוד – אבל לא יותר מזה. מצד שני, אם כבר חרשתם אלף פעם על God of War 3 ואתם עדיין ממתינים למשחק הבא בסדרת Zelda – יש מצב שזה דווקא יהיה משחק ביניים מצויין בשבילכם. אם הוא היה נמכר במחיר מלא, אז הייתי ממליץ לוותר (שוב, הוא לא מקורי במיוחד, ובולט בהעדרו מצב מרובה-משתתפים), אבל במחיר של 40 דולר ומטה, זו יכולה להיות עיסקה ממש ממש טובה.

עוד ביקורת בעברית: גיימר (ביקורת של נועה דוד). ביקורות באנגלית אפשר למצוא ב-Metacritic, אבל בטח יעניין אתכם שהממוצע שלו הוא 82.

על הביקורות של הקונסול: אין לנו רצון לחזור על כל מה שאתם יכולים לקרוא בכל אתרי הגיימינג האחרים (בארץ ובעולם). בביקורות שלנו נכתוב בקצרה (נשתדל לא יותר מ-400 מילים) על הדברים העיקריים שהרגשנו בזמן ואחרי ששיחקנו. הדגש שלנו הוא על רגשות, האם היה לנו מגניב לשחק ולמה – ולא על כמה מדוייקת הייתה מערכת השליטה או האם הגרפיקה השתמשה ב-Anti Aliasing או לא.