עוד פחות מחודש תתחיל תערוכת E3, תערוכת משחקי המחשב הגדולה ביותר בעולם, וכמו כל שנה בתקופה הזאת נראה שחרושת השמועות עובדת שעות נוספות. כשהתערוכה תתקרב אכתוב קצת יותר על כל מיני שמועות שונות ומשונות, אך הפעם אני מעוניין להתמקד באחת מהן, שהיא גם אחת מהמעניינות יותר, והיא האפשרות שסוני תציג בתערוכה את ה-PSP 2. ה-PSP, למי שלא בעניינים, היא הגירסה הניידת של קונסולת ה-PlayStation, או במונח שגם סבא וסבתא יוכלו להבין: גיים-בוי ממש ממש משוכלל. הגירסה הראשונה של הקונסולה הזאת הושקה בשנת 2005, ומאז הושקו לה מספר גרסאות משופרות (אחת דקה יותר, אחת עם מסך בהיר יותר וכדומה), וזכתה להצלחה לא ממש מרשימה, במיוחד ביחס למתחרתה מבית נינטנדו, ה-DS, שעומדת להפוך בקרוב לקונסולת המשחק הנמכרת ביותר בכל הזמנים.

כך או כך, אם אכן תוצג PSP 2 בתערוכה (והשמועות האחרונות אומרות שזה דווקא לא יקרה וידחה כנראה לתערוכת משחקים מאוחרת יותר), יהיה מעניין לראות כיצד סוני בחרו להתמודד עם הבעיות שגרמו ל-PSP המקורית להחוויר, והאם יש לה סיכוי לתת פייט אמיתי לנינטנדו, שאמורה להוציא בקרוב את גירסת התלת ממד של ה-DS (שתוצג גם היא ב-E3 ככל הנראה).

כרגע השמועות מספרות על תצוגת חומרה מרשימה במיוחד ב-PSP 2: מסך מגע גדול ברזולוציה גבוהה (זאת בנוסף לכפתורים מסורתיים ולא במקומם), שתי מצלמות (אחת בחזית הקונסולה ואחת בגבה, כפי שנינטנדו הציגה ב-DSi), מעבד עוצמתי במיוחד המבוסס על ה-Cell (שנמצא בליבה של ה-PlayStation 3) ותקשורת נתונים דור שלישי להורדת משחקים מהרשת ומשחקים המוניים. על פניו, לפי המידע הטכני שניתן לדלות מפרטים אלה (ובהנחה שהם נכונים, כמובן), נראה שסוני הולכת לעשות שוב את מה שהיא טובה בו: ליצור חתיכות חומרה ממש ממש מרשימות. כזו הייתה ה-PSP המקורית ב-2005, עם המסך הגדול והמצויין שלה, ההבטחה (שלא מומשה) של פורמט ה-UMD, נגן וידאו וסאונד מובנה וכח עיבוד מרשים מאוד ששם את המתחרה של נינטנדו רחוק מאוד מאחור.

הבעיה? ב-2005 זה לא עבד. אז נינטנדו הציגה לראשונה את ה-DS שלה, שהייתה, כאמור, חלשה משמעותית מה-PSP בכל הקשור ביכולות גרפיות ועיבוד. ועדיין, ה-DS נמצאת היום בראש טבלת המכירות העולמית. למה? כי נינטנדו הבינה שבקונסולות ניידות זה לא משנה למי יש יותר גדול, אלא מי יותר ידידותי. ה-DS הציג את מסך המגע החביב שלו, ביחד עם ערימת משחקים מכל הסוגים ומכל המינים. ה-PSP, מאידך, הציגה לצד הטכנולוגיה המרשימה שלה ממשק משתמש איטי ולא ידידותי, משחקים בינוניים ושלל בעיות עיצוביות שתוקנו מאוחר מדי (כמו למשל מיקום כפתורים בעייתי). כשסוני הבינה את הבעיות שלה והתחילה להשקיע במשחקים טובים כבר פשוט היה מאוחר מדי: הגיימרים לא אימצו את הקונסולה שלה, ואלה שכן היו בעיקר פיראטים, שהצליחו לפרוץ אותה ולהריץ עליה משחקים פרוצים, מה שיצר מצב בו מפתחות המשחקים פשוט לא היו מוכנות להשקיע בפיתוח משחקים חדשים לקונסולה (ככה זה כשיש אחוזי פיראטיות גבוהים)*.

זה ברור כשמש למה סוני נחושה לחדור לשוק הקונסולות הניידות. מדובר בשוק עצום, שמכניס מסך אחד נוסף מבית סוני לכיסם של הגיימרים המסורים, אותם כיסים שכיום כוללים, על פי רוב, מכשירים של נינטנדו או אפל (או נוקיה, אם הם ממש לא מעדוכנים). הבעיה היא שכדי להצליח הפעם, סוני תצטרך להתגבר על העליונות הטכנולוגית שהיא ללא ספק מובילה, ולהשקיע יותר מחשבה בעיצוב המוצר וחווית המשתמש. הייתי רוצה להיות אופטימי, אבל עם ההסטוריה של החברה הזאת, שחזרה על עצמה גם בהשקת ה-PlayStation 3 (שרק בשנה האחרונה סוף סוף הבשילה להיות קונסולה עם מבחר משחקים טובים גדול שנותנת פייט משמעותי למתחרותיה) – קשה לי להיות אופטימי.

—

* אפשר היה גם להזכיר כאן את ה-PSP Go, הגירסה נטולת הכונן האופטי של הקונסולה שהייתה אמורה למגר את ההורדות הפיראטיות אך נחלה כשלון חרוץ, אך זה נושא לפוסט אחר.