תלת ממד תלת ממד תלת ממד. מאז אווטר, סרט הקולנוע התלת ממדי של ג’יימס קמרון, נראה שכל חברות המדיה הגדולות נמצאות עמוק עמוק בתוך הטרנד. סרטים תלת ממדיים מגיחים מכל כיוון, סדרות טלוויזיה מבטיחות להצטרף לשיגעון (גם בארץ, עם פרק הבכורה בעונה הבאה של “הישרדות 10″ שישודר בתלת ממד פרימיטיבי), מסכי LCD חדשים מציגים תמיכה בטכנולוגיה וכמובן שגם המשחקים לא נשארים מאחור. סוני כבר הכניסה תמיכה בתלת ממד בעדכון האחרון לקונסולת ה-PlayStation 3, כשגולת הכותרת היא תמיכת הכותר העתידי Killzone 3 בתצוגה תלת ממדית, ונינטנדו הכריזה זה מכבר על ה-3DS – קונסולה ניידת חדשה שתוכל להציג משחקים תלת ממדיים ללא צורך במשקפיים יעודיות. לא צריך להיות נביא מוכשר במיוחד כי להניח שגם מיקרוסופט תציג במוקדם או במאוחר תמיכה בתלת.

קודם כל, כדאי שנעשה קצת סדר במונחים ובטכנולוגיות. כדי להציג אשליה תלת ממדית, יש צורך להציג שתי תמונות במקביל, כאשר כל עין תקלוט רק אחת מהתמונות הנ”ל (הרי ככה אנחנו רואים את המציאות, כל עין מקבלת “תמונה” טיפה שונה של המציאות עקב מיקומה ביחס לעין השנייה). משחקים וסרטים תלת ממדיים היו קיימים כבר זמן רב, ויש לא מעט כאלה שעדיין יוצאים גם היום ללא צורך בשום טכנולוגיה מיוחדת מצד הקונסולה / מחשב / מסך שלכם. התכנים הנ”ל מבוססים על משקפיים עם עדשה אחת אדומה ואחת כחולה, והאפקט המתקבל בהחלט לא מרשים. לא רק שהשימוש בעדשות צבעוניות, שלמעשה “סיננו” צבעים מסויימים בתמונה, גרם לעיוות משמעותי בכל שאר הצבעים – השימוש במשקפיים האלה גם גרם לכאבי ראש הסטריים אחרי דקות ספורות של שימוש. לא נעים.

הטכנולוגיה בה משתמשים היום כבר הרבה יותר מתוחכמת, יוצרת אפקט ריאליסטי יותר וגם לא מביאה עימה את כאב הראש כל כך מהר. הבעיה? היא דווקא כן דורשת יכולות טכנולוגיות ייחודיות מצד ציוד הקצה – מסכים שמסוגלים להציג שתי תמונות במקביל ללא ריצודים, משקפיים מיוחדות שמסוגלות לסנן את המידע מהמסך וכמובן כח חישוב גדול יותר מצד הקונסולות (או המחשב). כך, לדוגמה, מעט המשחקים התלת ממדיים שיכול להריץ ה-PlayStation 3 בדרך כלל פוגעים ביכולות אחרות של אותם משחקים בדיוק בגרסאות הרגילות שלהן. בדרך כלל מדובר על עניין של רזולוציה – כדי שמשחק שרץ בדרך כלל ב-1080p ירוץ בתלת ממד, יש צורך להוריד את הרזולוציה שלו ל-720p. זו לא הקרבה עצומה, אבל היא אולי כן מסמנת את העובדה הבלתי נמנעת – עדיין לא הגיע זמנם של משחקים תלת ממדיים. וזה רק מהצד הטכנולוגי.

מה שהרבה יותר מדאיג הוא הצד היצירתי. ההצלחה המהירה של התלת ממד בעקבות Avatar גרמה למבול של המרות זולות של סרטים קיימים, שצולמו במצלמות רגילות, וליצירת גרסאות נחותות של אותם סרטים. כך, “התנגשות הטיטאנים” הוא סרט חביב שזכה למטר של ביקורות מחרידות עקב גירסת תלת הממד שלו, אליס בארץ הפלאות של ברטון עשתה בעיקר כאב ראש במקום להרשים וכו’. הבעיה בהמרות הנ”ל היא לא רק טכנולוגית אלא גם יצירתית: כשקמרון צילם את אווטר הוא ידע שהוא מצלם תלת ממד, וכך הוא תכנן (בעזרת הצלם שלו) את השוטים, את התמונות. להוסיף את ממד העומק לתמונה זה לא רק עניין טכני, זה גם עניין שמשפיע, מהותית, על התמונה. וכרגע, עם המרוץ המטופש של משחקי המחשב להדביק את הטכנולוגיה הזאת – נראה שמצפה לפנינו גל של משחקים שיהיו שווים בערכם להמרות הזולות של הקולנוע.

ברור שההשוואה לא מדוייקת, מכיוון שמבחינה טכנולוגית רוב המשחקים כיום אכן מרונדרים בתלת-ממד (כך שלפחות הצד הוויזואלי לא יפגע כמו בהמרות הזולות של הוליווד), אך מבחינה יצירתית, לדעתי, מדובר במקרים דומים מאוד. לא אתפלא אם הגירסה התלת ממדית של Killzone 3 לא תנצל כלל את ממד העומק בשדרוג המשחקיות ובניית השלבים, ופשוט הכניסה את זה כהוכחה לעליונות מנוע המשחק הספציפי הזה על אחרים.

עדיף היה אם מפתחות היו לוקחות את הזמן שלהן בלמידת הטכנולוגיה החדשה על כל רבדיה והשפעותיה. מתחילות במשחקים קטנים, לומדות מטעויות, עושות נסיונות מהפכניים – ולא ישר מציגות איזה כותר בלוקבאסטר ענק כדי להראות שהנה, הם יכולים, הם הראשונים, האח הידד תלת-ממד. מהבחינה הזאת, אגב, ה-3DS מפיחה בי הרבה יותר תקוות מהעדכון האחרון של ה-PlayStation 3 וההכרזה האחרונה בנוגע ל-Killzone 3, זאת מכיוון שנינטנדו לפחות ידועה בכשרון שלה לניצול מאוד יצירתי של טכנולוגיות חדשות (ע”ע Wii ו-DS). אבל אולי זה רק אני.